"פרה קדושה"

אולי זה לא פופולארי היום אבל בכל זאת, אל תשחטו את ה"פרה הקדושה" האחרונה שעוד נשארה לנו…אלי אוחנה…

השחקן ששם את בית"ר ירושלים על מפת הכדורגל הישראלי הוא ללא ספק אורי מלמיליאן, לפניו לא היינו קיימים כמעט (מבחינת תארים וצמרת), לצידו של אורי כיכבו שחקני בית נוספים כמו דני נוימן ויוסי מזרחי, הם היו סמלים בקבוצה, דני נוימן "ערק" למכבי תל אביב.

יוסי מזרחי שהקריב את גופו ממש אף פעם לא היה "כוכב זוהר" במושגים של הערצה כנראה בגלל תפקידו כשוער ואישיותו המופנמת, ואורי, המלך הבלתי מעורער, "כל בננה מלמיליאן" היו צועקים וכותבים בשוק מחנה יהודה, "אבי תורת הכדורגל" (ג.צוקרמן), אורי עבר למכבי תל אביב ושבר את הלב של כולנו…

לצידם צמח אלי אוחנה, שחקן בית עם אופי שלא הכרנו, אולי הדור הצעיר לא זוכר אבל בתחילת דרכו אלי חסה בצילו של אורי מלמיליאן מבחינת אהבת הקהל, אוחנה במו רגליו וראשו הצעיד את בית"ר לזכיה בשני גביעים ואליפות היסטורית.

כן הוא היה כוכב אבל לא יחיד, אורי היה מעליו מבחינתי ומבחינת רבים אחרים, בנוסף אליהם שיחקו בקבוצה שחקנים גדולים עם נשמה ואופי בית"רי, שלמה (דיו, דיו) שירזי, אבי כהן (שעבר למכבי ביחד עם אורי), סמי מלכה, אודי אשש וכו'.

עטור תארים ניסה אלי אוחנה את מזלו ביבשת אירופה, בתקופה ההיא שחקן ישראלי לא קיבל יחס מקבוצות בליגות הבכירות של אירופה, למעשה למעט מיקרים ספורים (מוטלה' שפיגלר, ויקי פרץ ועוד כמה) לא שיחקו שחקנים ישראלים בחו"ל, אלי הצטרף אל רוני רוזנטל ושלום תקווה בליגה הבלגית ושיחק במדי קבוצת מכלן.

הוא הצעיד אותה לזכייה בגמר גביע אירופה למחזיקות גביע (המפעל השני בחשיבותו בתקופה ההיא), תוך שהוא כובש כמעט בכל השלבים בדרך לגמר ומבשל את שער הניצחון במשחק הגמר נגד איאקס אמסטרדם, את הניצחון מקדיש אלי אוחנה להוריו אחיו ולאוהדי בית"ר ירושלים...

במקביל אלי מככב במדי נבחרת ישראל ובמשחק נגד נבחרת אוסטרליה במוקדמות גביע העולם הוא כובש את השער הגדול ביותר שכבשה נבחרת ישראל בכל הזמנים, מי שראה את המשחק בשידור חי לא היה רחוק מלקבל התקף לב כשאלי חזר אחורה אחרי שהפיל את השוער והעביר שחקן הגנה נוסף…

ובינתיים לאחר זכייה בגביע המדינה נוטשים אותנו אורי מלמיליאן ואבי כהן ועוברים למכבי תל אביב, הקבוצה שוקעת ונלחמת על חייה בליגה, אין לנו כוכבים, אין לנו מנהיגים, מלחמת המפרץ מבריחה את השחקנים הזרים מהארץ, ולאדימיר לאלוב, בלם הקבוצה (אחד הבלמים הגדולים ששחקו אי פעם בארץ) נפצע וגומר את הקריירה בבולגריה, השקיעה נמשכת עד שירדנו לבסוף לליגה הארצית…

משה דדש מוזעק להציל את המצב, בעזרת ידידו יהורם גלובוס הוא מחזיר את אלי (שעבר לקבוצת בראגה מפורטוגל) הביתה, אוחנה קיבל הצעה כספית גדולה יותר ומפתה ממכבי תל אביב, קבוצה בליגה הבכירה, אך בניגוד לדני נוימן, אורי מלמיליאן ואבי כהן אלי אוחנה לא מסוגל לשחק בקבוצה אחרת בארץ, לא מסוגל להסתנוור מהכסף העודף בעוד קבוצת נעוריו שקועה בליגה השנייה, אלי אוחנה חוזר לבית האמיתי והיחידי שלו קבוצת בית"ר ירושלים!

אוחנה תורם את תרומתו ומעלה את הקבוצה לליגה הבכירה (שהייתה אפורה ומשעממת בלי בית"ר), עונה לאחר מכן מצעיד אותנו לאליפות שנייה, הישג נדיר לקבוצה שעלתה מהליגה השניה…

בשנים הבאות הקבוצה לא זוכה בתארים אך מהווה חלק חשוב מצמרת הליגה, הקבוצה נבנית מחדש וזוכה בשתי אליפויות רצופות, אלי אוחנה מהווה חלק חשוב מאוד בקבוצה וללא ספק הוא עמוד התווך שלה.
מאז שפרש ממשחק פעיל לא זכינו באף תואר משמעותי…

לכל מה שכתוב למעלה אמורה להיות משמעות, נכון יש לנו הקהל של בית"ר זיכרון קצר, במקרה הזה אסור לנו לשכוח, הטור הזה נכתב כי יש כאלה ששכחו ויותר גרוע יש כאלו שלא ידעו "דור שלא ידע את יוסף", בלי אלי אוחנה לא בטוח שהיינו מגיעים לאן שהגענו, ולדעתי האישית היינו נקברים כמה שנים טובות בליגה הארצית…

כמו שכתוב בהתחלה, כל ההיסטוריה הזאת לא קשורה לרמת האימון של אלי אוחנה, זכותו של כל אוהד לא מרוצה "להמליץ" לפטר את המאמן אבל במקרה הספציפי הזה אם בחרתם בדרך הזאת אז חשוב מאוד שתדעו לעשות את זה בצורה מכובדת, הוא הרוויח ביושר את הכבוד שאנחנו חייבים לתת לו, קשה לי לראות בפורומים דיונים עם קללות והשם של אלי כתוב באותו המשפט…קשה לי לעמוד ביציע ולשמוע קללות עסיסיות והשם שלו מוזכר…
אתם יכולים לחשוב שהוא מבזה את עצמו, גם אם זה נכון עדיין הוא עושה את זה, לנו אסור.
זכותכם לחשוב שאתם רוצים את טובת הקבוצה בכך שאתם דורשים את ראשו, אבל עדיין זה צריך להיעשות בצורה מכובדת.
יש לנו שחקן אחד שנותר סמל, אל תקללו את המאמן ותפגעו בסמל הזה, תחשבו על היום שאחריי, מה יהיה כשהוא ילך? אתם מוחקים את כל ההיסטוריה שלנו…מעניין מאוד מה עובר לכם בראש כשאתם צופים בקלטות האליפות…יוסי אבוקסיס ואלי אוחנה מקבלים את אותו יחס?

מוזר עוד יותר שחלק נכבד מאלה שאיבדו את הכבוד לאלי אוחנה רוכשים כבוד מלכים לנער בשם שלומי ארבייטמן, כולנו אהבנו את שלומי, מסיבות שבאופן עקרוני לא תלויות בו הוא לא בבית"ר יותר, תרומתו לבית"ר היא מועטה ביותר, בהשוואה לתרומתו של אלי אוחנה היא אפסית, כל מי שרואה את המצב המוזר הזה מהצד מתקשה להבין...
תרצו או לא, אלי אוחנה מסמל ומייצג את בית"ר ירושלים בעיניי אחרים, אוהדי קבוצות אחרות שמחים לאידו, כישלון מקצועי שלו והתנהגות לא יפה שלנו כלפיו הם דלק במנועי השנאה שלהם, הדוגמה הכי חזקה לכך הייתה במשחק נגד בני יהודה, גם אוהדים שמתנגדים להישארותו כבר מהעונה הראשונה שלו כמאמן (בקדנציה השניה) עודדו אותו ותמכו בו מול הקהל העוין משכונת התקווה, פגיעה בו באופן אוטומטי מתפרשת כפגיעה בנו, גם אם לא בעיניי חלקינו עדיין בעיניי שונאינו הגדולים ביותר.


שורה תחתונה
זכותו של כל אוהד לקרוא לאלי להתפטר או לבקש את זה מההנהלה, אבל רצוי שזה יהיה בכבוד, תשאירו את אלי אוחנה בלב שלכם ובזיכרון שלכם כאיש שהעניק לכם את רוב הרגעים המאושרים כאוהדי בית"ר ירושלים…

 

 פרסומת;